<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' כלאי בהמה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ובפסוקות אשכחן בהאי לישנא, כלאי בהמה אסורין זה עם זה. בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, וחיה עם בהמה, ובהמה עם חיה, טמאה עם טמאה, טהורה עם טהורה, טהורה עם טמאה, וטמאה עם טהורה אסור למשוך ולחרוש ולהנהיג ולקשור ולדוש. ולענין כודנייתא דחיישינן אי בר סוסיא אי בר חמרא הוא, חזינן אי דמיין אודנייהו להדדי ודאי מין אחד הן, ולאפרושי בין הני תרתי מיני קאמרי רבנן [חולין ע"ט ע"א] היכי דרברבן אודניה וזוטרא גנובתיה ודאי בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה ודאי בר סוסיא. ופירש משיכה כגון דיספק וכגון קרון שהכניס בהן שני מיני בהמה ואדם מושך במוסרה שלהן, אבל הנהגה כגון עגלה ואדם מנהיג את ב' מיני בהמה המושכין בהן גמל וכיוצא בו [או חמור וכיוצא בו. ודרך גמל למושכו] ודרך חמור להנהיגו במקל. ותנן נמי [ב"ק נ"ד ע"ב] אחד השור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני וכו' עד לכלאים ולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. ועוד תניא [כלאים פ"ח מ"ו] אדם מותר עם כולן בין לחרוש בין למשוך, ודייקינן מינה אדם הוא דמותר עם כולן, הא הן זה עם זה אסורין וכן הלכה. גרסי' בפרק שנים אוחזין בטלית [ב"מ ח' ע"ב] אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה נחזי אנן, דתנן המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר את היושב בקרון, ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון, שמע מינה רכוב לחודיה לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג.
<h2>דף צא.</h2>
וכתב בעל הלכות הכי ואסור לארבועי כלאים סוסיא על חמרא וחמרא על סוסיא, שנאמר (ו)את חקותי תשמורו וגו', וכן למלאכה לא שנא בהמה וחיה ולא שנא עוף, ולא מיבעיא כמכחול בשפופרת דאסור, אלא אפילו מנקט [חמרתא] גבי סוסיא אסור, ואפילו ליחודי נמי בביתא קמי סוסיא אסור, ואע"ג דאיכא סוסתא גבי סוסיא, דאמור רבנן דילמא שביק בת מיניה ואזיל על דלאו בת מיניה. ואסיר למימר לגוי לארבועי כלאים דתניא [סנהדרין נ"ו ע"ב] רבי אליעזר בן יעקב אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח, ומותרים בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואינן אסורין אלא בהרבעת בהמה והרכבת אילן. גרסינן בפרק השוכר את הפועלים [ב"מ צ"א ע"א] בעו מיניה מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר, ופשטא להו [לאיסורא] דלאו כהלכתא, דאמר שמואל במנאפין עד שיראו כמנאפין, ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת. מתיב רב אחדבוי בר אמי אלו נאמר בהמתך לא תרביע (כלאים) הייתי אומר לא יאחוז את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים, מכלל דכלאים אפילו אחיזה [נמי] אסור, מאי אחיזה הכנסה ואמאי קרי ליה אחיזה לישנא מעליא. ואמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ולפריצות לא חיישינן, מאי טעמא אומן בעבידתיה טריד. ואמר רב אשי האי מילתא בעו מיני דבי רבנא נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר, כיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר, או דילמא אפילו הכי לא, ופשטי להו לאיסורא דלאו כהלכתא משום פריצותא דעבדי.
